ואלה מסעי – מסע המדבר של המכון החסידי טכנולוגי
תכונה רבה ניכרה ברחבי המכון. היום הוא היום בו מקבלים תדרוך ראשוני לקראת המסע במדבר. אין אין מבין אנשי הצוות או התלמידים שיודע במה בדיוק מדובר, והסקרנות לקראת המפגש עם מדריך המסע עולה וגוברת.
שעת צהריים. אנשי הצוות במכון מכונסים כולם לאולם המשחקייה, ומדריך המסע מתחיל להסביר לצוות לאן הם הולכים לקחת את התלמידים שלהם. ככל שהסבר המדריך מתקדם, מצטיירת התמונה באופן ברור יותר. מסע למדבר, למשך 4 ימים, כל הציוד על הגב, מינימום אוכל, עייפות גדולה, והרב התמודדות שלי מול עצמי. בקיצור, הולך להיות הרבה יותר מאתגר מכל שנה.
בהמשך היום נערך גם תדרוך לתלמידים, אשר אינו כולל את כל פרטי המסע, אלא מתמקד יותר ברעיון הכללי שלו ובציוד שיש על התלמידים להביא אליו. כמו כן, מודגש לבחורים כי עליהם להביא אך ורק ציוד ואוכל שהורשה להם. ציוד נוסף שאינו נכלל בציור המבוקש יילקח ויוחזר בסיום המסע.
שבועיים אחרי….
יום ראשון של המסע
יום שני, 2:00 לפנות בוקר. המכון כולו רוחש וגועש בבחורים המכינים את תיקיהם ועולים על האוטובסים. המסע למדבר יוצא לדרך.
היום הראשון של המסע נפתח בטבילה בעין פלוטית שעל יד ים המלח, תפילת שחרית בעיר אובות וארוחת בוקר קלה. לאחר מכן עלו התלמידים על האוטובוסים לכיוון נחל צין. מדריכי השטח שליוו את הבחורים מחלקים אותם לחוליות של 5 בחורים בחוליה ומוסרים בידיהם מכשיר גי פי אס. המכשיר הזה, אמור לשמש אותם בשעת מצוקה, היות ואין אפשרות לצעוד במסע עם טלפון סוללרי. בנוסף לכך, קיבלה כל קבוצה ערכת אוכל שכללה עדשים שיבולת שועל 2 בצלים קילו קמח קילו אורז. עם זה הם אמורים להסתדר בכל המסע. לפני היציאה לדרך, נערכה בדיקת ציוד אצל כולם, ונלקח ציוד עודף אותו לא הורשו להביא למסע. לאחר לימוד ניווט מקוצר, יצאה לדרכה כל חוליה בנפרד כאשר מדריך מהמכון מלווה אותה. הצעידה של היום הראשון, הייתה באורך של כ 8 ק"מ שבסיומם הגיעו הקבוצות אל חניון הלילה. בחניה זו למדו התלמידים חסידות מחוברות לימוד מיוחדות שהוכנו לשם כך, טכניקות של בישול בשטח, והכנת מקום שינה במדבר. הכל הם צריכים לעשות לבד בתוך החוליה שלהם. לבשל, להתחלק נכון בכמות המזון שיש להם, להכין מקום שינה, לסקל אבנים שיהיה נוח לשכב על השטח ועוד. הלילה יורד על המדבר והתמימים קוראים קריאת שמע שעל המיטה , מכינים נעגל וואסער ומשתחלים אל תוך שק השינה ללינת לילה ראשון בלב המדבר.
יום שני של המסע
לאחר טבילת בוקר בשלולית קפואה כקרח ותפילת שחרית, הכינו לעצמם הבחורים קווקר במים לארוחת בוקר. בתיקים הועמסו מספר מצומצם של פיתות, אותם אפו על האש בליל אמש. המסע היום ארוך בהרבה מהמסע של יום אתמול, והוא החלק הקשה ביותר בכל המסע הזה. במשך יום שלם, צעדו הבחורים כשתיקים כבדים על גבם, מעט אוכל והרבה מים, 22 קילומטר במדבר הלוהט. עצירה קטנה לאכילת ארוחת צהריים (פיתות יבשות שאפו אתמול), רבים מהם נשברו, טעו בדרך וחזרו, סחטו את שארית כוחותיהם עד אשר הגיעו אל חניון הלילה. עייפים, מרוטים ומותשים, החלו הבחורים, כל אחד בחוליתו הוא להדליק מדורה ולבשל לעצמם אוכל. רבים מהם נרדמו עוד לפני שהאוכל היה מוכן…
יום שלישי של המסע
יום זה אף הוא כלל הליכה, אמנם קצרה יותר, של 12 קילומטר בלבד. לפני ההליכה הונחו הבחורים אלו צמחים באפשרותם לאכול במדבר, וכך במהלך הדרך ניזונו גם מהצומח בצד השבילים. לקראת ערב הגיעו כולם לחניון הלילה, והועמדו בפני אתגר חדש. כל אחד מהבחורים נדרש להתחלק עם חבריו באוכל שנותר להם, ולפרוש לבדו לארוחת ערב ושנת לילה. כך, במרחק של לפחות 30 מטר איש מרעהו, התמקם לו כל בחור עם שק השינה והציוד שלו, כשהוא צריך בעצמו לחפור בור, להדליק מדורה, להכין אוכל וללכת לישון לבדו בחושך המדברי. בחורים רבים, סיפרו לאחר מכן שהייתה זו חוויה מיוחדת במינה במהלך המסע.
יום רביעי של המסע
היום האחרון של המסע הגיע. מסלול הליכה קצר, ובסיומו מעגלי סיכום עם מדריכי השטח שליוו את המסע. התלמידים מודים ומרוגשים, לא מאמינים שהם עשו את הבלתי אפשרי… צוות המכון, דאג לטעימה מפנקת בשטח, על מנת שהתמימים יוכלו למלא קצת את ה'מצברים', וכשבליבם תחושת סיפור אדירה עלו הבחורים על האוטובסים לכיוון המכון. במהלך כל המסע, צעדו גם רבני המכון, כשהם הולכים במרחק מה מהבחורים כקבוצה בפני עצמה. תפקידם במסע היה לעודד את הבחורים ולהוות להם גב וכח לצלוח את האתגר.
